גזר דין בתיק ת"פ 31160-01-11

רקע עובדתי

1.         הנאשמים הורשעו, כהודייתם, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק") והתפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 14.1.11, קשרו הנאשמים קשר לפרוץ לדירת מגורים בבעלות משפחת ברוך בעיר ראשון-לציון באמצעות מפתח מותאם אותו קיבלו, באופן שאינו ידוע למאשימה.

בהמשך, נכנסו הנאשמים לדירה זו בכוונה לגנוב, אך הופרעו במעשיהם על ידי כוחות המשטרה שהגיעו למקום, מהם נמלטו הנאשמים.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.         בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים עונשים בדמות מאסר בפועל,  מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

הודגשו חומרת מעשי הנאשמים, על פוטנציאל המסוכנות שבהתנהגותם ותפיסתם בכף לאחר שניסו להימלט.

באשר לנאשם 2, הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי המכביד והרלוונטי ולעונשים המקלים שהושתו עליו ולא היוו מורא מתבקש מפני חזרתו לסורו.

4.         ב"כ הנאשמים עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן ולחילופין, להסתפקות בהשתת עונש מאסר, שירוצה על דרך עבודות שירות.

הודגשו נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, העדר רישום פלילי בעניינו של הנאשם 1,  הנורמטיביות המאפיינת את מישורי חייו והערכה לה זכה בשירותו הצבאי (ר' נ/1). ביחס לנאשם 2, הפנה הסנגור כי עברו הפלילי ישן.

נטען כי התרשמויות והמלצות שירות המבחן מעלות סיכוי כי הנאשמים ישתקמו והסנגור הוסיף והפנה לתקופות מעצרם בהליך זה.

5.         הנאשמים ניצלו את זכות המילה האחרונה, הביעו צער וחרטה בגין מעשיהם, כשהנאשם 1 מסר שמבין את משמעות העונש שיושת עליו והנאשם 2 מסר כי הפיק את הלקח הנדרש.

מתחם העונש ההולם

6.         כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצעו הנאשמים, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7.         הנאשמים פגעו בזכותם היסודית של המתלוננים בקניינם וכן בתחושת ביטחונם העצמי, עת פרצו לביתם וביקשו לגנוב את רכושם היקר.

הנאשמים ביצעו את מעשיהם בצוותא חדא לאחר שקשרו קשר לפרוץ לדירת המתלוננים ואף שמזימתם לא הושלמה, אין לזקוף זאת לזכותם כיוון שכך אירע רק משום שמעשיהם הופרעו על ידי כוחות המשטרה.

לא ניתן לבטל את האפשרות כי מעשי הנאשמים היו מגיעים כדי אלימות כלפי גופם של המתלוננים, במטרה להשלים את זממם, ככל שהיו פוגשים בהם במהלך הדברים, או מתוך רצון לאפשר הימלטותם. בנקל ניתן לשער את עצמת חרדת המתלוננים ומפח הנפש שנגרם להם, שעה שגילו כי ביתם מבצרם נפרץ.

מידת הפגיעה של הנאשמים בערך החברתי הקשור בשימור זכות המתלוננים בקניינם ובתחושת ביטחונם - הינה גבוהה ולו נוכח חבירתם יחדיו לביצוע העבירות ועשייתם שימוש במפתח מותאם, באופן המגלה מידה לא מבוטלת של תחכום בבסיס מעשיהם.